"צוללים קדימה"
הסופרת: דבורה עומר
מגישה: שחר פז
כיתה: ט'2
בתחילת הסיפור טבול מספר מאיפה הוא בא, על משפחתו ועל היחס של אביו אלי ואני הרגשתי מאוד עצובה בשבילו שיש ממנו ציפיות גבוהות מידי מכיוון שאמא שלו נפטרה רק בגלל שהוא נולד.
אחר כך הוא סיפר על כך שהוא רוצה לעלות לארץ ישראל ולהיות צולל אבל בשביל זה הוא צריך חתימה מאחד ההורים והרגשתי רחמים עליו כי הוא מתאר כמה הוא רוצה את זה ואבא שלו לא מרשה לו.
טבול סיפר על ההתלבטויות שלו, האם ללכת ולהסתתר או לזייף את החתימה של אבא או לבקש ממנו... אני חושבת שהוא היה מאוד נחוש בדעתו ומאוד אמיץ כשהחליט לעלות על האונייה ולהסתתר ובכל זאת הוא הרגיש רגשות אשם ולא היה בטוח בעצמו. כאשר המלח מצא אותו ואמר שיורידו אותו הרגשתי עצובה בשבילו אבל הייתה לו תקווה ועמוס המדריך עזר לו והוא המשיך במסע.
טבול מגיע לארץ ישראל וכל החלומות שלו מתנפצים. הדרך שבה הוא מספר מה הוא עובר היא דרך מעוררת רחמים.
הוא עובד קשה בשמש כל היום, לא לומד ומתגעגע הביתה.
טבול מחליט לעבור קיבוץ כי כמו שעמוס המדריך אומר "משנה מקום משנה מזל". הוא נתקל בחבורה של ילדים בגילו שצוחקים עליו ועל השם שלו, מה שגורם לו להרגיש עוד יותר רע.
טבול כועס מאוד מתחיל להתנהג כמו בריון. כשנמאס לו הוא עובר לגור ברחוב. אני הזדהיתי איתו כי הוא היה מאוד מסכן.
יום אחד טבול שומע מישהי שמספרת לחברה שלה ש"שחר התגייס לצבא למרות שהוא צעיר". מה שגורם לו לחשוב לנסות את זה גם. הוא הולך לצבא ומתגייס ומשנה את השם שלו לשחר ולומד את כל הדברים שכל חייל ישראלי לומד ופה כבר אפשר להרגיש שהעתיד שלו משתפר. כשאסף חברו בקורס הנהיגה מקבל העברה לצוללים המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש הייתה "מתי המעטפה של שחר מגיעה??" אבל אז הוא עבר את כל הקורס וסיים אותו והתעקש על העברה והמעטפה לא הגיעה.. כולם יצאו לחופשה ורק לשחר לא היה לאן ללכת. הוא מחליט לתפוס טרמפ וככה הוא פוגש את אסף חברו שלוקח אותו לקיבוץ שלו ושם הוא פוגש את דלית, אחותו של אסף, ומתאהב בה.
מהדרך שבה הוא מתאר הכל מרגישים כאילו הוא מצא בית סוף סוף.
אסף מפגיש את שחר עם כמה מחבריו הצוללים הוותיקים יותר ששומעים את הסיפור שלו ואומרים לו שהוא צריך לחכות להעברה.
שחר, כמעט מיואש, הולך לישון וחולם על דלית וקם בבוקר עם תכנית להתקבל לצוללים. אני הרגשתי שהוא הולך להתקבל, שהתכנית הולכת להצליח.
שחר מספר את התכנית שלו לאסף שאומר לו שהוא משוגע ושזה בחיים לא יעבוד אבל שחר ממשיך בכל זאת. אסף נוסע לבסיס ושחר עוקב אחריו כדי לדבר עם המפקד. שחר פוגש את המפקד ומדבר איתו ויש לו מזל: הבחינות מתחילות למחרת בבוקר והמפקד מסכים שהוא יבחן. יש הרגשה ששחר הולך להצליח להגשים את חלומו סוף סוף.
שחר עובר סדרה ארוכה מאוד של מבחנים קשים בכל התחומים: פיזי, פסיכולוגי, פסיכוטכני ועוד. אני ממש ריחמתי עליו שהוא צריך לעבור את כל הקשיים האלה אבל גם הייתי שמחה בשבילו שהוא עבר הכל ולא נשבר.
שחר מתקבל ליחידה וככה עברו להם ימים, שבועות וחודשים של אימונים בצלילה אבל בפעם הראשונה שהוא צלל הוא תיאר אותה בכזאת התרגשות שזה ריגש גם אותי.
שחר נבחר לעזור לצביקה המדריך במשימה של משמר החוף וצולל מאוד עמוק, הרבה יותר מידי.. זה היה קטע מאוד מפחיד כי שחר רצה להוציא את צינור הנשימה בגלל שכרון המעמקים אבל צביקה גרם לו לעלות בחזרה ברגע האחרון. מיד אחרי שחזר מהים אחרי התקרית הזאת, המפקד יפתח קרא לו. שחר חשב שצביקה כבר הספיק לדווח לו אבל זה לא מה שקרה.
יפתח אומר לשחר שמעבירים אותו מהיחידה. בנקודה זו, הרגשתי את המתח ואת העצב מתפתחים אצלי. המפקד מסביר לשחר כי כל ההישגים הפיזיים שלו מצוינים ואין שום תלונה עליהם, הבעיה היחידה היא בעיה חברתית. שחר לא מבין מה המפקד רוצה ממנו והוא ממשיך להסביר כי במקרה שהוא יוצא לצלול עם בן זוג, הבן זוג הזה יכול להציל את חייו. אבל זה לא יקרה אם שחר לא יפסיק לריב עם כולם כל הזמן. שחר מנסה להסביר לו כי כבר פגעו בו בעבר (בקיבוץ הראשון שהיה בו) וכך הוא למד שאם הוא ישים עליו "שריון" אף אחד לא יוכל לצחוק עליו. הקטע הזה הוא קטע מאוד מותח ומרגש כי שחר מבין שלא כולם רוצים לפגוע בו ושבלי חברים, בלי להיות יותר חברותי ופתוח יוציאו אותו מהיחידה שהוא כל כך רוצה ואוהב. אני הרגשתי הרבה סימפתיה כלפי שחר ושמחתי מאוד כששחר והמפקד סיכמו על עוד חודש ניסיון.
אחרי השיחה עם המפקד, שחר יוצא לאימון ובן הזוג שלו הוא אורי. שחר ואורי מבצעים את הפעולה בצורה הכי טובה שיש ושניהם מרוצים. שחר מנסה להתנהג כמה שיותר חברותי. פתאום אורי מחליט לדלג על חלק מהפעולה ואומר לשחר שיעלה למעלה כי הוא לא מרגיש טוב. שחר ואורי עולים לפני המים ואורי מסביר לשחר שכבר קיבלו את כל הנקודות בפעולה ולא צריך להשלים אותה עד הסוף. אורי ממשיך לספר לשחר כי יש בערב נשף והוא עצר כדי לשמור כוח לרקוד בערב.
כאן קורה דבר מאוד מעניין לפי דעתי. שחר מתלבט אם לספר לצביקה על מה שאורי עשה כי זה הדבר הנכון לעשות אבל מצד שני אם הוא יספר הוא יהיה מלשן ולא חבר טוב וכולם ישנאו אותו. זה קטע מאוד מעניין ומותח לפי דעתי וגם אני התלבטתי ביחד איתו מה הייתי עושה במקומו. שחר נוסע לקיבוץ "הדרים" (הקיבוץ של אסף) ושם הוא מדבר עם דלית וגם אומר לה איך הוא מרגיש כלפיה. אני חושבת שזה היה קטע מאוד מרגש כי שנייה לפני שחר סיפר לדלית את ההתלבטות שלו בקשר לאורי והיא אמרה לו שכדאי לו להיות הוא ולא לשחק מישהו אחר.
כששחר חוזר לבסיס הוא הולך דבר ראשון לצביקה ומספר לו על אורי. אני הייתי מאוד גאה בו שהוא עשה את הדבר הנכון בסופו של דבר. אחרי השיחה עם צביקה, שחר יוצא לאימון 20 מטרים מתחת למים והפעם, בן הזוג שלו הוא יוסי. שחר שמח מאוד שיוסי איתו. במהלך האימון שחר נחתך בידו ויוסי מספיק להוציא אותו מהמים בדיוק בזמן. שחר מאושפז כמה ימים ושהוא חוזר קורה מקרה שהופך את העלילה. כשכולם חוזרים מהאימון והולכים למועדון, שחר מחליט להצטרף אליהם הפעם. כשהוא נכנס אורי "מקבל" אותו ומתחיל לרדת עליו. שחר התנהג בבגרות לפי דעתי וצוחק ביחד עם אורי במקום להיפגע ומחזיר לו בבדיחה אחרת. אורי קורא לשחר "מלשן" מה שגורם לשחר לספר לכולם למה אורי קורא לו ככה. כששחר מסיים את הסיפור פתאום קמים עמוס ויוסי וכועסים מאוד כי מסתבר שאורי עשה להם את אותו התרגיל בדיוק!! אורי יוצא בסערה החוצה ועמוס אומר לשחר "אתה גבר", מכיוון שכולם חיפו על אורי ורק לו היה מספיק אומץ לדווח למישהו. אני חושבת ששחר היה מאוד בוגר וזה היה קטע מותח וגם משמח.
המעמד החברתי של שחר הולך לגדל ובינתיים המעמד החברתי של אורי יורד והשנאה שלו כלפי שחר עולה.
אורי מקבל חודש ניסיון עם אזהרה כי אם ישקר שוב יועבר מהיחידה. אורי הולך לשחר ומאיים עליו שאם יעבירו אותו הוא ירדוף אחריו אבל שחר בטוח בעצמו יותר מתמיד ובמקום לפחד מאורי הוא מרחם עליו ולא רוצה שיעבירו אותו רק כי הוא יודע איך זה מרגיש.
אני חושבת שפה רואים את השינוי הגדול שקרה בשחר ואיך הוא הפך מפחדן וביישן לגבר אמיתי שלא מפחד מאף אחד.
היחידה יורדת לאילת ושחר מתפעל מכל היופי שהוא רואה בפעם הראשונה בחייו וזה גורם לו לחשוב על דלית. אני מאוד אהבתי את התיאורים של הדגים והאלמוגים וגם את הדרך שבה הוא מדבר על דלית.
תוך כדי ששחר צולל הוא מרגיש סכנה ורואה כריש מתקרב אל אורי וממהר להציל אותו למרות השנאה ביניהם. המעשה הזה היה מאוד בוגר ואצילי מצידו.
כששחר ואורי יצאו מהמים אורי אומר לשחר תודה והולך. בינתיים הסיפור מגיע איכשהו לשאר חברי היחידה ושחר הופך ל"גיבור" ו"צייד כרישים" מה שגורם למעמד החברתי שלו לעלות עוד יותר. כשהיחידה חוזרת לבסיס, שחר מגלה שני דברים. האחד משמח והשני גורם לו להרגיש ייסורי מצפון. הדבר המשמח (גם אותי וגם את שחר) הוא שחודש הניסיון נגמר ושחר נשאר, מה שגורם לו להרגיש פתאום בבית החדש והחם שלו ועזר לו להתגבר על הניתוק מבית אביו שבמרוקו. הדבר השני הוא שאורי ביקש וקיבל העברה מהיחידה וזה גורם לשחר להרגיש ייסורי מצפון שאולי זה בגללו ואולי לא טוב לו במקום החדש שהעבירו אותו אליו. שחר לא חשב על כך יותר מידי זמן מכיוון שהתחילו אימוני החורף.
אחד המשפטים של שחר שמעיד כי הוא מצא את ביתו והוא מאושר מכך הוא: "קר? לי חם! חם כהוגן!". משפט זה מראה לנו כי גם כאשר קפוא בחוץ ויש סערה, שחר מרגיש חום מהבית בחדש שלו וכל כך טוב לו שם שהוא בכלל לא מרגיש את הקור.
שחר מסיים את קורס הצוללים כרב - סמל וצולל מוסמך ונהיה מדריך כמו צביקה שסיים את שירותו. בינתיים, הוא שולח מכתבים לאביו במרוקו ומזמין אותו לחתונה שלו ושל דלית. אביו לא מגיע לחתונה. דלית ושחר יוצאים לירח דבש לשבוע ושחר מלמד את דלית לצלול. כשהם חוזרים, שחר חותם קבע בצבא לעוד 5 שנים ונשלח לקורס קצינים קשה מאוד. אני חושבת שזה קטע שמראה כמה שחר השתנה מאז חודש הניסיון שלו בקורס הצוללים.
כששחר מסיים את קורס הקצינים, לו ולדלית נולד בן והם מחליטים לקרוא לו גל. שחר שולח מכתב לאביו ומספר לו שנולד לו בן בלי שום תקווה שהוא יענה. אבל יש הפתעות בחיים... אביו של שחר עונה לו ומודיע לו שהוא בא לביקור. כשאביו של שחר רואה את נכדו בפעם הראשונה דלית שואלת אותו אם הוא רוצה לעבור לגור בקיבוץ. שחר בטוח שיגיד לא אבל הוא אומר שיחשוב על זה. כמה ימים אחרי, שחר מקבל מכתב מאביו שאומר שהוא עולה לארץ. אביו של שחר משתקע בקיבוץ בבית ליד בית התינוקות ומבלה הרבה זמן עם בנו ונכדו. שחר סוף סוף מרגיש חלק ממשפחה, הוא אבא, בן, דוד, גיס. יש לו "שבט" משלו והוא מאושר. אני הייתי מאוד שמחה שקראתי את הקטע הזה כי החיים של שחר השתפרו מקצה לקצה במהלך כל הסיפור והקטע הזה מסכם את כל התהליך הגדול שעבר.
בעונת האביב תשכ"ז פרצה מלחמת ששת הימים ושחר ידע שהוא יצטרך לעשות את כל מה שהוא תירגל במהלך כל השנים כצוללן.
שחר יוצא למבצע קומנדו ביום הראשון של המלחמה עם צוות שבו כל החברים שלו מהיחידה כמו אסף, יפתח (המפקד שלו), יוסי ועוד אבל שחר מאוד מפחד מהמשימה ולא מצליח לישון ולהירגע לפני היציאה כי הוא רק חושב על מה יהיה ואיך יהיה והאם הם יצליחו... המון מחשבות עוברות לו בראש אבל רק כשהוא חושב על אישתו דלית ובנו גל, הוא מצליח באמת להירגע ולישון. אני מאוד אהבתי את זה שהוא הצליח להירגע רק אחרי שהוא חשב על משפחתו.
יפתח מעיר את שחר והם הולכים למפקד הצוללת שאומר שמשהו מתקרב אליהם. הצוללת סופגת 3 פצצות עומק אבל עדיין נשארת עומדת. הפציעות לא היו רבות וגם לא הנזק לצוללת.
שחר והצוות שלו יוצאים למשימה אך לשחר יש הרגשה רעה...
הקטע הזה היה מפחיד ואני המשכתי לקרוא בקוצר רוח מה יקרה אחר כך.
שחר והצוות שלו יוצאים למשימה. הם רוכבים על "צוללות כיס" כדי לשמור על הכוח שלהם ומגיעים לנמל האויב. שחר ואסף מגיעים ראשונים ואחריהם כל שאר הצוות. הם מחפשים במשך שעה שלמה את האונייה שהם אמורים לחבל בה ולא מוצאים ומפספסים את שעת היציאה של הצוללת, מה שאומר שהם צריכים לחכות ללילה הבא. אסף סוקר את השטח מעל פני המים וביחד עם שחר שם פצצות על אחד הבניינים החשובים של המצריים. כשהם מנסים לצאת מהנמל הם נתקעים באמצע ומזיזים בטעות כבל שגורם לאזעקה. אנשי צפרדע וסירות משמר החוף של המצרים מקיפים אותם ולוקחים אותם בשבי. כשהם מגיעים לחוף הם רואים שגם ארבעת האחרים בצוות שלהם נתפסו והוכו. השישה מנסים להתחמק וכמעט מצליחים עד שהבניין שהם מילכדו לפני התפוצץ והמצריים האשימו אותם ולקחו אותם למפקד לחקירה. כל אחד מהם נלקח לבידוד ועבר עינויים קשים של 24 שעות ברצף. הם נפגשים יום אחרי ומכניסים אותם למכונית. החייל שליווה אותם אומר לשחר בערבית שהם הולכים למות.
אני חושבת שהקטע הזה הוא מאוד קשה לקריאה מכיוון ששחר תיאר הכל בצורה מאוד מדויקת אבל זה גם הכניס אקשן לסיפור והראה כמה הם מאמינים במשפט "אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד" ואהבתי את הקטע הזה מאוד.
באמצע הנסיעה נשמעת פתאום אזעקה שאומרת שחיל האוויר של צה"ל מתקיף את מצרים. שחר, עמוס, יוסי, יפתח, בוקי ואסף קופצים החוצה מהמכונית בפקודה של יפתח ומתחבאים בבית נטוש. יוסי מוצא להם אוכל והם מצליחים לישון קצת כשכל פעם מישהו אחר שומר. כשהגיע תורו של שחר לשמור, הוא חושב על גל, בנו, וזה נותן לו כוח להמשיך בכל המבצע הזה בדיוק כשהוא כמעט מיואש. באמצע הלילה הם מבינים כי רודפים אחריהם. הם מחליטים לצלול בים בלי ציוד צלילה ומוצאים מערה בשובר הגלים ומתחבאים בה. הקבוצה נשארת שם לא להרבה זמן ואז הם מתחילים לשחות מזרחה אל החוף באפיסת כוחות. כאשר הם מגיעים לחוף הם מוצאים ג'יפ נטוש ומקולקל ואז שחר מבין כמה הקורס נהיגה שעשה לפני שנהיה צולל עזר לו ברגע כזה חשוב. הצוות מוצאים סירת מפרש ושטים בה יומיים שבהם הם לא אוכלים ולא שותים, עמוס היה חסר הכרה ויוסי במצב קשה מאוד, עד שהם רואים מרחוק משחתת של צבא הגנה לישראל שמצילה אותם. הם מגלים שישראל ניצחה במלחמה ושחיפשו אותם הרבה זמן והם לא ידעו. בדרך לישראל שחר חושב על כל מה שעבר עליו במהלך השנים, על אבא שלו, דלית, הבן שלו גל... אני חושבת שזה היה סוף מאוד יפה שסיכם את הכל וזה היה מאוד מרגש ונהניתי מכל פרק ופרק.
הסופרת: דבורה עומר
מגישה: שחר פז
כיתה: ט'2
בתחילת הסיפור טבול מספר מאיפה הוא בא, על משפחתו ועל היחס של אביו אלי ואני הרגשתי מאוד עצובה בשבילו שיש ממנו ציפיות גבוהות מידי מכיוון שאמא שלו נפטרה רק בגלל שהוא נולד.
אחר כך הוא סיפר על כך שהוא רוצה לעלות לארץ ישראל ולהיות צולל אבל בשביל זה הוא צריך חתימה מאחד ההורים והרגשתי רחמים עליו כי הוא מתאר כמה הוא רוצה את זה ואבא שלו לא מרשה לו.
טבול סיפר על ההתלבטויות שלו, האם ללכת ולהסתתר או לזייף את החתימה של אבא או לבקש ממנו... אני חושבת שהוא היה מאוד נחוש בדעתו ומאוד אמיץ כשהחליט לעלות על האונייה ולהסתתר ובכל זאת הוא הרגיש רגשות אשם ולא היה בטוח בעצמו. כאשר המלח מצא אותו ואמר שיורידו אותו הרגשתי עצובה בשבילו אבל הייתה לו תקווה ועמוס המדריך עזר לו והוא המשיך במסע.
טבול מגיע לארץ ישראל וכל החלומות שלו מתנפצים. הדרך שבה הוא מספר מה הוא עובר היא דרך מעוררת רחמים.
הוא עובד קשה בשמש כל היום, לא לומד ומתגעגע הביתה.
טבול מחליט לעבור קיבוץ כי כמו שעמוס המדריך אומר "משנה מקום משנה מזל". הוא נתקל בחבורה של ילדים בגילו שצוחקים עליו ועל השם שלו, מה שגורם לו להרגיש עוד יותר רע.
טבול כועס מאוד מתחיל להתנהג כמו בריון. כשנמאס לו הוא עובר לגור ברחוב. אני הזדהיתי איתו כי הוא היה מאוד מסכן.
יום אחד טבול שומע מישהי שמספרת לחברה שלה ש"שחר התגייס לצבא למרות שהוא צעיר". מה שגורם לו לחשוב לנסות את זה גם. הוא הולך לצבא ומתגייס ומשנה את השם שלו לשחר ולומד את כל הדברים שכל חייל ישראלי לומד ופה כבר אפשר להרגיש שהעתיד שלו משתפר. כשאסף חברו בקורס הנהיגה מקבל העברה לצוללים המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש הייתה "מתי המעטפה של שחר מגיעה??" אבל אז הוא עבר את כל הקורס וסיים אותו והתעקש על העברה והמעטפה לא הגיעה.. כולם יצאו לחופשה ורק לשחר לא היה לאן ללכת. הוא מחליט לתפוס טרמפ וככה הוא פוגש את אסף חברו שלוקח אותו לקיבוץ שלו ושם הוא פוגש את דלית, אחותו של אסף, ומתאהב בה.
מהדרך שבה הוא מתאר הכל מרגישים כאילו הוא מצא בית סוף סוף.
אסף מפגיש את שחר עם כמה מחבריו הצוללים הוותיקים יותר ששומעים את הסיפור שלו ואומרים לו שהוא צריך לחכות להעברה.
שחר, כמעט מיואש, הולך לישון וחולם על דלית וקם בבוקר עם תכנית להתקבל לצוללים. אני הרגשתי שהוא הולך להתקבל, שהתכנית הולכת להצליח.
שחר מספר את התכנית שלו לאסף שאומר לו שהוא משוגע ושזה בחיים לא יעבוד אבל שחר ממשיך בכל זאת. אסף נוסע לבסיס ושחר עוקב אחריו כדי לדבר עם המפקד. שחר פוגש את המפקד ומדבר איתו ויש לו מזל: הבחינות מתחילות למחרת בבוקר והמפקד מסכים שהוא יבחן. יש הרגשה ששחר הולך להצליח להגשים את חלומו סוף סוף.
שחר עובר סדרה ארוכה מאוד של מבחנים קשים בכל התחומים: פיזי, פסיכולוגי, פסיכוטכני ועוד. אני ממש ריחמתי עליו שהוא צריך לעבור את כל הקשיים האלה אבל גם הייתי שמחה בשבילו שהוא עבר הכל ולא נשבר.
שחר מתקבל ליחידה וככה עברו להם ימים, שבועות וחודשים של אימונים בצלילה אבל בפעם הראשונה שהוא צלל הוא תיאר אותה בכזאת התרגשות שזה ריגש גם אותי.
שחר נבחר לעזור לצביקה המדריך במשימה של משמר החוף וצולל מאוד עמוק, הרבה יותר מידי.. זה היה קטע מאוד מפחיד כי שחר רצה להוציא את צינור הנשימה בגלל שכרון המעמקים אבל צביקה גרם לו לעלות בחזרה ברגע האחרון. מיד אחרי שחזר מהים אחרי התקרית הזאת, המפקד יפתח קרא לו. שחר חשב שצביקה כבר הספיק לדווח לו אבל זה לא מה שקרה.
יפתח אומר לשחר שמעבירים אותו מהיחידה. בנקודה זו, הרגשתי את המתח ואת העצב מתפתחים אצלי. המפקד מסביר לשחר כי כל ההישגים הפיזיים שלו מצוינים ואין שום תלונה עליהם, הבעיה היחידה היא בעיה חברתית. שחר לא מבין מה המפקד רוצה ממנו והוא ממשיך להסביר כי במקרה שהוא יוצא לצלול עם בן זוג, הבן זוג הזה יכול להציל את חייו. אבל זה לא יקרה אם שחר לא יפסיק לריב עם כולם כל הזמן. שחר מנסה להסביר לו כי כבר פגעו בו בעבר (בקיבוץ הראשון שהיה בו) וכך הוא למד שאם הוא ישים עליו "שריון" אף אחד לא יוכל לצחוק עליו. הקטע הזה הוא קטע מאוד מותח ומרגש כי שחר מבין שלא כולם רוצים לפגוע בו ושבלי חברים, בלי להיות יותר חברותי ופתוח יוציאו אותו מהיחידה שהוא כל כך רוצה ואוהב. אני הרגשתי הרבה סימפתיה כלפי שחר ושמחתי מאוד כששחר והמפקד סיכמו על עוד חודש ניסיון.
אחרי השיחה עם המפקד, שחר יוצא לאימון ובן הזוג שלו הוא אורי. שחר ואורי מבצעים את הפעולה בצורה הכי טובה שיש ושניהם מרוצים. שחר מנסה להתנהג כמה שיותר חברותי. פתאום אורי מחליט לדלג על חלק מהפעולה ואומר לשחר שיעלה למעלה כי הוא לא מרגיש טוב. שחר ואורי עולים לפני המים ואורי מסביר לשחר שכבר קיבלו את כל הנקודות בפעולה ולא צריך להשלים אותה עד הסוף. אורי ממשיך לספר לשחר כי יש בערב נשף והוא עצר כדי לשמור כוח לרקוד בערב.
כאן קורה דבר מאוד מעניין לפי דעתי. שחר מתלבט אם לספר לצביקה על מה שאורי עשה כי זה הדבר הנכון לעשות אבל מצד שני אם הוא יספר הוא יהיה מלשן ולא חבר טוב וכולם ישנאו אותו. זה קטע מאוד מעניין ומותח לפי דעתי וגם אני התלבטתי ביחד איתו מה הייתי עושה במקומו. שחר נוסע לקיבוץ "הדרים" (הקיבוץ של אסף) ושם הוא מדבר עם דלית וגם אומר לה איך הוא מרגיש כלפיה. אני חושבת שזה היה קטע מאוד מרגש כי שנייה לפני שחר סיפר לדלית את ההתלבטות שלו בקשר לאורי והיא אמרה לו שכדאי לו להיות הוא ולא לשחק מישהו אחר.
כששחר חוזר לבסיס הוא הולך דבר ראשון לצביקה ומספר לו על אורי. אני הייתי מאוד גאה בו שהוא עשה את הדבר הנכון בסופו של דבר. אחרי השיחה עם צביקה, שחר יוצא לאימון 20 מטרים מתחת למים והפעם, בן הזוג שלו הוא יוסי. שחר שמח מאוד שיוסי איתו. במהלך האימון שחר נחתך בידו ויוסי מספיק להוציא אותו מהמים בדיוק בזמן. שחר מאושפז כמה ימים ושהוא חוזר קורה מקרה שהופך את העלילה. כשכולם חוזרים מהאימון והולכים למועדון, שחר מחליט להצטרף אליהם הפעם. כשהוא נכנס אורי "מקבל" אותו ומתחיל לרדת עליו. שחר התנהג בבגרות לפי דעתי וצוחק ביחד עם אורי במקום להיפגע ומחזיר לו בבדיחה אחרת. אורי קורא לשחר "מלשן" מה שגורם לשחר לספר לכולם למה אורי קורא לו ככה. כששחר מסיים את הסיפור פתאום קמים עמוס ויוסי וכועסים מאוד כי מסתבר שאורי עשה להם את אותו התרגיל בדיוק!! אורי יוצא בסערה החוצה ועמוס אומר לשחר "אתה גבר", מכיוון שכולם חיפו על אורי ורק לו היה מספיק אומץ לדווח למישהו. אני חושבת ששחר היה מאוד בוגר וזה היה קטע מותח וגם משמח.
המעמד החברתי של שחר הולך לגדל ובינתיים המעמד החברתי של אורי יורד והשנאה שלו כלפי שחר עולה.
אורי מקבל חודש ניסיון עם אזהרה כי אם ישקר שוב יועבר מהיחידה. אורי הולך לשחר ומאיים עליו שאם יעבירו אותו הוא ירדוף אחריו אבל שחר בטוח בעצמו יותר מתמיד ובמקום לפחד מאורי הוא מרחם עליו ולא רוצה שיעבירו אותו רק כי הוא יודע איך זה מרגיש.
אני חושבת שפה רואים את השינוי הגדול שקרה בשחר ואיך הוא הפך מפחדן וביישן לגבר אמיתי שלא מפחד מאף אחד.
היחידה יורדת לאילת ושחר מתפעל מכל היופי שהוא רואה בפעם הראשונה בחייו וזה גורם לו לחשוב על דלית. אני מאוד אהבתי את התיאורים של הדגים והאלמוגים וגם את הדרך שבה הוא מדבר על דלית.
תוך כדי ששחר צולל הוא מרגיש סכנה ורואה כריש מתקרב אל אורי וממהר להציל אותו למרות השנאה ביניהם. המעשה הזה היה מאוד בוגר ואצילי מצידו.
כששחר ואורי יצאו מהמים אורי אומר לשחר תודה והולך. בינתיים הסיפור מגיע איכשהו לשאר חברי היחידה ושחר הופך ל"גיבור" ו"צייד כרישים" מה שגורם למעמד החברתי שלו לעלות עוד יותר. כשהיחידה חוזרת לבסיס, שחר מגלה שני דברים. האחד משמח והשני גורם לו להרגיש ייסורי מצפון. הדבר המשמח (גם אותי וגם את שחר) הוא שחודש הניסיון נגמר ושחר נשאר, מה שגורם לו להרגיש פתאום בבית החדש והחם שלו ועזר לו להתגבר על הניתוק מבית אביו שבמרוקו. הדבר השני הוא שאורי ביקש וקיבל העברה מהיחידה וזה גורם לשחר להרגיש ייסורי מצפון שאולי זה בגללו ואולי לא טוב לו במקום החדש שהעבירו אותו אליו. שחר לא חשב על כך יותר מידי זמן מכיוון שהתחילו אימוני החורף.
אחד המשפטים של שחר שמעיד כי הוא מצא את ביתו והוא מאושר מכך הוא: "קר? לי חם! חם כהוגן!". משפט זה מראה לנו כי גם כאשר קפוא בחוץ ויש סערה, שחר מרגיש חום מהבית בחדש שלו וכל כך טוב לו שם שהוא בכלל לא מרגיש את הקור.
שחר מסיים את קורס הצוללים כרב - סמל וצולל מוסמך ונהיה מדריך כמו צביקה שסיים את שירותו. בינתיים, הוא שולח מכתבים לאביו במרוקו ומזמין אותו לחתונה שלו ושל דלית. אביו לא מגיע לחתונה. דלית ושחר יוצאים לירח דבש לשבוע ושחר מלמד את דלית לצלול. כשהם חוזרים, שחר חותם קבע בצבא לעוד 5 שנים ונשלח לקורס קצינים קשה מאוד. אני חושבת שזה קטע שמראה כמה שחר השתנה מאז חודש הניסיון שלו בקורס הצוללים.
כששחר מסיים את קורס הקצינים, לו ולדלית נולד בן והם מחליטים לקרוא לו גל. שחר שולח מכתב לאביו ומספר לו שנולד לו בן בלי שום תקווה שהוא יענה. אבל יש הפתעות בחיים... אביו של שחר עונה לו ומודיע לו שהוא בא לביקור. כשאביו של שחר רואה את נכדו בפעם הראשונה דלית שואלת אותו אם הוא רוצה לעבור לגור בקיבוץ. שחר בטוח שיגיד לא אבל הוא אומר שיחשוב על זה. כמה ימים אחרי, שחר מקבל מכתב מאביו שאומר שהוא עולה לארץ. אביו של שחר משתקע בקיבוץ בבית ליד בית התינוקות ומבלה הרבה זמן עם בנו ונכדו. שחר סוף סוף מרגיש חלק ממשפחה, הוא אבא, בן, דוד, גיס. יש לו "שבט" משלו והוא מאושר. אני הייתי מאוד שמחה שקראתי את הקטע הזה כי החיים של שחר השתפרו מקצה לקצה במהלך כל הסיפור והקטע הזה מסכם את כל התהליך הגדול שעבר.
בעונת האביב תשכ"ז פרצה מלחמת ששת הימים ושחר ידע שהוא יצטרך לעשות את כל מה שהוא תירגל במהלך כל השנים כצוללן.
שחר יוצא למבצע קומנדו ביום הראשון של המלחמה עם צוות שבו כל החברים שלו מהיחידה כמו אסף, יפתח (המפקד שלו), יוסי ועוד אבל שחר מאוד מפחד מהמשימה ולא מצליח לישון ולהירגע לפני היציאה כי הוא רק חושב על מה יהיה ואיך יהיה והאם הם יצליחו... המון מחשבות עוברות לו בראש אבל רק כשהוא חושב על אישתו דלית ובנו גל, הוא מצליח באמת להירגע ולישון. אני מאוד אהבתי את זה שהוא הצליח להירגע רק אחרי שהוא חשב על משפחתו.
יפתח מעיר את שחר והם הולכים למפקד הצוללת שאומר שמשהו מתקרב אליהם. הצוללת סופגת 3 פצצות עומק אבל עדיין נשארת עומדת. הפציעות לא היו רבות וגם לא הנזק לצוללת.
שחר והצוות שלו יוצאים למשימה אך לשחר יש הרגשה רעה...
הקטע הזה היה מפחיד ואני המשכתי לקרוא בקוצר רוח מה יקרה אחר כך.
שחר והצוות שלו יוצאים למשימה. הם רוכבים על "צוללות כיס" כדי לשמור על הכוח שלהם ומגיעים לנמל האויב. שחר ואסף מגיעים ראשונים ואחריהם כל שאר הצוות. הם מחפשים במשך שעה שלמה את האונייה שהם אמורים לחבל בה ולא מוצאים ומפספסים את שעת היציאה של הצוללת, מה שאומר שהם צריכים לחכות ללילה הבא. אסף סוקר את השטח מעל פני המים וביחד עם שחר שם פצצות על אחד הבניינים החשובים של המצריים. כשהם מנסים לצאת מהנמל הם נתקעים באמצע ומזיזים בטעות כבל שגורם לאזעקה. אנשי צפרדע וסירות משמר החוף של המצרים מקיפים אותם ולוקחים אותם בשבי. כשהם מגיעים לחוף הם רואים שגם ארבעת האחרים בצוות שלהם נתפסו והוכו. השישה מנסים להתחמק וכמעט מצליחים עד שהבניין שהם מילכדו לפני התפוצץ והמצריים האשימו אותם ולקחו אותם למפקד לחקירה. כל אחד מהם נלקח לבידוד ועבר עינויים קשים של 24 שעות ברצף. הם נפגשים יום אחרי ומכניסים אותם למכונית. החייל שליווה אותם אומר לשחר בערבית שהם הולכים למות.
אני חושבת שהקטע הזה הוא מאוד קשה לקריאה מכיוון ששחר תיאר הכל בצורה מאוד מדויקת אבל זה גם הכניס אקשן לסיפור והראה כמה הם מאמינים במשפט "אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד" ואהבתי את הקטע הזה מאוד.
באמצע הנסיעה נשמעת פתאום אזעקה שאומרת שחיל האוויר של צה"ל מתקיף את מצרים. שחר, עמוס, יוסי, יפתח, בוקי ואסף קופצים החוצה מהמכונית בפקודה של יפתח ומתחבאים בבית נטוש. יוסי מוצא להם אוכל והם מצליחים לישון קצת כשכל פעם מישהו אחר שומר. כשהגיע תורו של שחר לשמור, הוא חושב על גל, בנו, וזה נותן לו כוח להמשיך בכל המבצע הזה בדיוק כשהוא כמעט מיואש. באמצע הלילה הם מבינים כי רודפים אחריהם. הם מחליטים לצלול בים בלי ציוד צלילה ומוצאים מערה בשובר הגלים ומתחבאים בה. הקבוצה נשארת שם לא להרבה זמן ואז הם מתחילים לשחות מזרחה אל החוף באפיסת כוחות. כאשר הם מגיעים לחוף הם מוצאים ג'יפ נטוש ומקולקל ואז שחר מבין כמה הקורס נהיגה שעשה לפני שנהיה צולל עזר לו ברגע כזה חשוב. הצוות מוצאים סירת מפרש ושטים בה יומיים שבהם הם לא אוכלים ולא שותים, עמוס היה חסר הכרה ויוסי במצב קשה מאוד, עד שהם רואים מרחוק משחתת של צבא הגנה לישראל שמצילה אותם. הם מגלים שישראל ניצחה במלחמה ושחיפשו אותם הרבה זמן והם לא ידעו. בדרך לישראל שחר חושב על כל מה שעבר עליו במהלך השנים, על אבא שלו, דלית, הבן שלו גל... אני חושבת שזה היה סוף מאוד יפה שסיכם את הכל וזה היה מאוד מרגש ונהניתי מכל פרק ופרק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה